פסק-דין בתיק ת"א 288-09

1. תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975.  התובע, יליד 9.12.40, נפגע ביום 18.10.07 בתאונת דרכים. 

רקע כללי

2. המומחה בתחום האורתופדי שמונה על ידי בית המשפט, ד"ר לוינקופף, קבע לתובע נכות צמיתה של 13.5% לפי סעיפים 37(5)א' ו - 37(5)ג, אולם קבע כי מתוך נכות זו הוא מייחס 1/3 לשינויים ניווניים בע"ש צווארי המביאים להגבלה בטווח התנועה ועל כן ייחס לתאונה נשוא הליך זה 8.25% נכות צמיתה בלבד. 

3. המומחה קבע לתובע אי כושר זמני מלא למשך 4-6 שבועות.

4. לטענת התובע, כשאירעה התאונה, עמד להשתלב בעבודה בחב' "אגרומטל פרויקטים בע"מ" (להלן: "אגרומטל"), שעסקה בבניית הגדר לאורך הגבול עם רצועת עזה ועקב התאונה, השתלב בשוק העבודה רק ביום 24.8.08, בחב' "אורי עטר חב' להנדסה בע"מ" (להלן: "אורי עטר"), שם השתכר לטענתו 9,500 ש"ח בממוצע בחודש.  לפרקים צומצמה משרתו לחצי משרה ואז הרוויח כ- 4,000 ש"ח בחודש.  הוא סיכם עם אורי עטר על סיום העסקה בסוף חודש אוגוסט 2010, אולם ביום 1.11.11 נקרא לשוב לשם ועבד עד פברואר 2012, אז הפסיק לעבוד עקב תאונת עבודה לאחריה לא שב לעבודה. 

נכותו של התובע

5. התובע טוען כי יש לייחס את כל הנכות שקבע המומחה לתאונה, שכן אין מקום לייחס נכות לעבר, כל זמן שלא נקבעה לנפגע נכות בגין העבר (וכאן מסתמך התובע על פסיקה של בית הדין לעבודה אליה הפנה).  עוד טוען התובע כי גם אם נייחס 1/3 מן הנכות לעבר, הרי שלנוכח העובדה כי טרם התאונה לא סבל מכאבי צוואר ולאחריה כן - יש לייחס לתאונה את מלוא אחוזי הנכות.  התובע סבור כי יש להוסיף לו אחוזי נכות גם בגין הגב (1.75%) משום שהמומחה מצא לכך עדות אך לא ייחס כל נכות ועל כן סך הכל טוען לנכות רפואית של 15%.

6. הנתבעת טוענת כי אין מקום לטענות מסוג זה של התובע, שכן לא שלח שאלות הבהרה למומחה ואף לא הזמינו לחקירה.  הנתבעת טוענת כי אין מקום להסתמך על פסיקה של בית הדין לעבודה לעניין ייחוס אחוזי נכות לעבר, באשר אינה מחייבת בית משפט זה.  לטענת הנתבעת, ההפך הוא הנכון, אם שינויים ניווניים הם שגורמים להגבלה בתנועות הצוואר של התובע, הרי שהיה מקום לפסוק לו עוד פחות אחוזי נכות מאלה שנפסקו לו.  הנתבעת טוענת כי היה על המומחה לנסות לבחון את התנהלות התובע בהיסח הדעת, כדי להתגבר על אפשרות כי הוא במכוון אינו משתף פעולה  והמומחה בענייננו לא עשה כן ועל כן הפריז בקביעת הנכות של התובע. 

7. כפי שהנתבעת עצמה מציינת, אף היא לא זימנה את המומחה לחקירה ועל כן אין מקום כי תלין על קביעותיו, כשם שאיננה סבורה כי התובע יכול לעשות כן.  המומחה לא ציין כיצד בדיוק הגיע למסקנותיו בדבר טווח התנועה של התובע ועל כן משלא זומן להיחקר על חוות דעתו, אין מקום לקביעה הנחרצת של הנתבעת, כי המומחה לא בדק את התובע בהיסח הדעת ועל כן ייתכן והסתמך על חוסר שיתוף הפעולה של התובע (בהקשר זה אציין, כי התובע עשה עלי רושם מהימן ועל כן לא הייתי נחפזת למסקנה כי במכוון לא שיתף פעולה עם המומחה כדי להאדיר את נכותו).  כמו כן, אינני מקבלת עמדת הנתבעת כי אם מקור ההגבלה בתנועות הצוואר בשינויים ניווניים, היה מקום לייחס להם שיעור גבוה יותר מן הנכות שנקבעה.  המומחה הסביר כי הכאב ממנו סובל התובע, מקורו בע"ש צווארי וביודעו על השינויים הניווניים, סבר כי יש לייחס להם רק שליש מתחלואת הצוואר של התובע. 

8. אינני מקבלת גם טענות התובע בהקשר זה.  מבלי להידרש לשאלה, אם ראוי להסתמך על פסיקה של בית הדין לעבודה אם לאו, שינויים ניווניים, הם שינויים המתרחשים אצל כל אדם עם התבגרותו והתובע נבדק בהיותו בן 70.  על כן, אין צורך בקביעה קודמת של נכות בגין שינויים ניווניים כדי שהמומחה יוכל לקבוע כי אלה קיימים.  טענת התובע בעניין כאבי הצוואר מהם סבל לאחר התאונה ואשר לא סבל מהם לפניה, עניינם לכל היותר לקביעת הנכות התפקודית ולא לקביעת הנכות הרפואית.  יתר על כן, ייתכן ושינויים ניווניים לא גרמו לתובע לכאב והנכות שנוספה לתובע גרמה לו כאב, על כן עצם סבלו של התובע אינו אינדיקציה לאחוזי הנכות שיש לקבוע לו.  אף עניין זה ניתן היה להבהיר אילו נחקר המומחה, אולם הוא לא הוזמן לחקירה ועל כן אין מקום למסקנות אלה של התובע.  

9. אינני מקבלת אף טענת התובע בדבר נכות שיש לקבוע לו לכאורה בגין הגב.  לא מצאתי בחוות דעת המומחה כי הוא מצא בבדיקתו כי לתובע נכות בגב.  העובדה כי ציין בחוות דעתו כי התובע התלונן בעבר על כאב גב תחתון, איננה בבחינת חוות דעת מומחה על פיה קיימת נכות בגב.

10. כאמור המומחה לא נחקר על ידי מי מהצדדים ולא מצאתי כי יש מקום לסטות מקביעותיו בעניין נכותו של התובע שיש לייחס לתאונה נשוא הליך זה ועל כן נכותו הרפואית עומדת על 8.25%, בגין תחלואת ע"ש צווארי. 

נכות תפקודית

11. התובע מייחס לעצמו נכות רפואית של 15% ואינו נוקב באחוז הנכות התפקודית אותה יש לקבוע לו. הנתבעת סבורה כי לתובע לא נגרמה כל נכות תפקודית עקב התאונה.  אין מחלוקת והתובע עצמו העיד בעניין זה, כי בסופו של יום הפסיק התובע לעבוד, עקב תאונת עבודה שעבר בפברואר 2012, כשלאחר התאונה נשוא הליך זה, שב לעבודה והעיד כי "ממש חזרתי יחסית לאיתני" (ע' 20 ש' 2).  לטענת הנתבעת, התובע עבד במשרה מלאה במשך תקופה ממושכת ( חלק מן התקופה שבין 8/08 ל- 7/10) וכשלא עבד במשרה מלאה הדבר נבע לעדותו שלו, מהתמעטות הפרויקטים אצל אורי עטר (ע' 20 ש' 18).  לטענת הנתבעת, אין לייחס את הפסקת העבודה של התובע ביולי 2010, לתאונה, כי הוא לא ציין כי בשל התאונה הפסיק לעבוד.  כמו כן בנובמבר 2011 שב לעבוד במשרה מלאה וציין "הרגשתי טוב יותר" (ע' 21 ש' 12).

12. בסיכומי התשובה טוען התובע, כי בהעדר אינדיקציה אחרת יש לקחת את הנכות הרפואית כנכות התפקודית.

13. אציין כי בהליך זה, נראה כי השאלה הקריטית יותר היא של אי הכושר הזמני של התובע, שכן אין מחלוקת כי התובע חזר לעבוד והרוויח סכום שאינו שונה מהותית מן הסכום שטוען כי יכול היה להרוויח בארגומטל.  אין אף מחלוקת כי התובע חדל לעבוד בשל תאונת עבודה בפברואר 2012 ללא קשר לתאונה נשוא הליך זה.  התובע עצמו לא הציע לחשב רכיב נזק כלשהו בהתאם לנכותו התפקודית ואף בית המשפט סבור כי במקרה זה, כשאין טענה כי התובע היה אמור להמשיך לעבוד בעתיד ועל כן נפגע כושר ההשתכרות שלו, אין חשיבות לקבוע את נכותו התפקודית. 

אי כושר זמני

14. התובע מבקש כי יוכר לו אי כושר מלא למשך 8.5 חודשים עד ליום 30.6.08, כפי שלטענתו היה בפועל.  לטענת התובע, המומחה ציין בחוות דעתו כי עקב כאב עז בצוואר, הוא הופנה לטיפול במרפאת כאב וטופל על ידי הזרקת סטרואידים, אולם אירוע זה התרחש 6 חודשים לאחר התאונה ורק כשהטיפולים הפחיתו את הכאב יכול היה לשוב לעבודה.  על כן לטענתו יש לקחת בחשבון את מלוא התקופה שאושרה לו של אי כושר. 

15. הנתבעת מציינת בסיכומיה, כי אישורי אי הכושר שהציג התובע הם של רופאת משפחה וילדים, האישורים רטרואקטיביים ולא מצוין בהם כי נערכה בדיקה כלשהי לפני שניתנו.  התובע ביקר אצל אורתופד במהלך התקופה והוא לא המליץ על תקופות אי כושר.  הנתבעת מפנה לפסיקה בהקשר זה.  על כן לטענתה אין לקבל טענת התובע בדבר 8.5 חודשי אי כושר.